הבנקים
הבנקים הגדולים (בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי ובנק המזרחי) הינם השחקנים הראשיים בשוק ההון. מעמדם נובע מהיקפי הפעילות שלהם, אחזקותיהם והשירותים שהם מספקים ללקוחותיהם. כבשאר התחומים הפיננסים, גם כאן הבנקים הינם גופים דומיננטיים, אשר דרכם עוברת כל הפעילות, כולל זו של גופים מוסדיים גדולים אחרים.
המשקיעים המוסדיים
סה"כ נכסים (סוף 1997) מיליארד ש"ח
קופות גמל
10
קופות פנסיה
85
חברות ביטוח
60
קרנות השתלמות
22
קרנות נאמנות
21
כיום קיימים עשרות גופים, בנקאיים ופרטיים, המנהלים קופות גמל, אך %99 מנכסי הקופות עדיין נמצאים בקופות שבשליטת הבנקים. מאז הרפורמה בסוף שנות ה- 80, משקיעות הקופות את כל נכסיהן באופן חופשי בשוק ההון.
1. לקופות הגמל יש את מרכיב האג"ח הממשלתיהגדול במשק. למעלה מ- %50 מנכסיהם מושקעים באג"ח ממשלתי ואלה מהווים כשליש מהאג"ח הממשלתי בשוק. קופות הפנסיה בעלות הרכב נכסים סולידי עוד יותר ולמעלה מ- %95 מנכסיהם מושקעים באג"ח ממשלתיות. במגזר זה יש לציין את חברת "גמול", שעוסקת במתן שירותי ביצוע, ייעוץ וניהול כספי קופות גמל וקרנות פנסיה ואשר מנהלת כ- 130 מיליארד ש"ח (רובם, כאמור, מושקע באג"ח).
2. עיקר נכסי חברות הביטוח מרוכז בשתי החברות הגדולות - "מגדל" ו"כלל ביטוח". למעלה מ- %80 מתיק ההשקעות של חברות הביטוח מושקע באגרות חוב לא סחירות, המבטיחות תשואה גבוהה לאורך חייהן (ח"ץ). בעקבות הפסקת הנפקת אג"ח אלו ע"י הממשלה בתחילת שנות ה- 90, נאלצו חברות הביטוח להגדיל את פעילותן בשוק החופשי בכלל ובשוק המניות בפרט. כיום הן הגורם הצומח בקצב המהיר ביותר בשוק ההון.
3. תעשיית קרנות הנאמנות, המהווה בד"כ מרכיב מרכזי בשווקי הון, קטנה מאד בארץ מאז "מפולת" 1994 וכיום קטן מעמדן בין המשקיעים המוסדיים. יחדיו, מחזיקים המשקיעים המוסדיים בכ- %52 מאיגרות החוב הסחירות ובכ- %15 משוק המניות.
משקיעים זרים
ניתן לחלק את המשקיעים הזרים ל- 3 קטגוריות:
משקיעים אסטרטגים.
משקיעים מוסדיים.
משקיעים פרטיים.
משקיעים אסטרטגים הינם חברות זרות, המשקיעות בחברות ישראליות כחלק מהאסטרטגיה העסקית הכוללת שלהן. רבות מן החברות הזרות רואות בהשקעה בחברות מקומיות את הדרך הקלה ביותר לחדור לשוק הישראלי. סיבה נוספת לרכישת חברה מקומית היא בכדי להשיג טכנולוגיה או מומחיות ספציפית של החברה, דבר נפוץ בשנים האחרונות לאור ההתפתחות בתעשייה ההיי-טק הישראלית.
משקיעים מוסדיים זרים כוללים קרנות נאמנות, בנקים להשקעות, חברות ביטוח וקרנות פנסיה. משקיעים אלו רוכשים מניות של חברות ישראליות כחלק ממדיניות פיזור השקעותיהם ברחבי העולם ועל סמך השוואה של תשואות חברות אלו לחברות מקבילות במדינות אחרות. המשקיעים המוסדיים נוהגים להתמקד בחברות הגדולות והסחירות ביותר בבורסה בת"א ומשקלם במסחר הולך וגדל.
משקיעים פרטיים זרים משקיעים בבורסה בת"א בעיקר באמצעות חברות מקומיות במדינותיהם לניהול השקעות, הממליצות על מניות מסויימות ומספקות דרך נוחה לביצוע ההשקעה. בנוסף, ישנם משקיעים בעלי היכרות אישית עם שוק ההון הישראלי.
בסוף 1997, החזיקו המשקיעים הזרים כ- %14 ממניות הבורסה בת"א.
הממשלה
בשל נסיבות הסטוריות, בבעלות הממשלה מספר רב של חברות סחירות ולא סחירות. הממשלה הינה בעלת המניות הגדולה בישראל ומחזיקה כ- %11 ממניות הבורסה בת"א. באמצע שנות ה- 80, החליטה הממשלה על תכנית הפרטה כוללת, במטרה לעודד את הצמיחה בסקטור הפרטי, להקטין את מעורבותה במשק ולעודד תחרות. תוכנית זו כללה הסרה של מחסומי מסחר (סובסידיות/מיסי יבוא) ומכירת אחזקות המדינה בחברות רבות. עד כה החברות המרכזיות שהופרטו הינם הבנקים גדולים. רשימת החברות שטרם הופרטו כוללת את "בזק" (הופרטה חלקית), "חברת החשמל", "אל על", "צים" ו"בתי הזיקוק". מלבד אחזקותיה בחברות מובילות במשק, לממשלה השפעה גדולה על שוק ההון גם באמצעות כלים מוניטריים, פיסקלייםוחקיקתיים.
בעלי עניין
בעל עניין הינה ישות הממלאה אחר אחד מהתנאים הבאים:
אחזקה ב- %5 או יותר ממניות חברה או בזכויות ההצבעה בה.
מכהן כבעל משרה בכירה (מנכ"ל או
דירקטור) בחברה או יש לו את הזכות למנות בעל משרה בכירה.
חברה אחרת, שבעל עניין בחברה מחזיק %25 או יותר בבעלות/שליטה בה.
בעל עניין יכול להיות אדם פרטי, חברה פרטית או ציבורית (כולל בנקים) או ממשלה. שוק ההון הישראלי מתאפיין בכך שבמרבית החברות הנסחרות, כ- %60 - %70 מהון המניות מוחזקים בידי בעל עניין (המשפחה המייסדת, ממשלה, משקיע אסטרטגי) וכ- %10 - %20 נוספים מוחזקים בידי משקיעים מוסדיים. מצב זה מותיר אחוז קטן של מניות הנסחרות באופן שוטף. הכמות הקטנה של הסחורה הצפהגוררת מחזורי מסחר נמוכים ונזילות קטנה יחסית לשווקים אחרים בעולם, גורמים המעכבים את התפתחות הבורסה בת"א.
* באתר "אנליסט online" מעודכנים אחזקות בעלי העניין העיקריים בכל חברה, בתמצית החברה.
המשקיע הפרטי
השקעה ישירה במניות על ידי משקיעים פרטיים אינה מצב שכיח בישראל. מרבית המשקיעים מחזיקים במניות באמצעות קרנות נאמנות, קופות גמלאו קרן השתלמות. תדמיתה של הבורסה בעיני רוב הציבור נמוכה, בעיקר בעקבות משבר מניות הבנקים, שארע בתחילת שנות ה- 80 ומפולת השערים ב- 1994. בעקבות ארועי 1994, נטש הציבור את הבורסה והדבר קיבל ביטוי בפדיונות בהיקף גדול בקרנות הנאמנות וקופות גמל. גם האופי הריכוזי של שוק ההון בידי בעלי עניין מרתיע משקיעים פרטיים מלהשקיע בבורסה. חוסר המעורבות של הציבור בבורסה נובע גם בשל מגבלות במידע הנדרש בכדי להשקיע.
הוסף תגובה